נחום ואח' נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח'

החלטה וכתב מינוי

1. התובעת, פנסיונרית ילידת 1934, הגישה נגד הנתבעות תביעה לפיצוי בגין נזק גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונה. התביעה כפופה לדיני אחריות כלליים, משמע על התובעת להוכיח את נסיבות התאונה, לשכנע כי הנתבעות נושאות באחריות לתאונה וכמו כן את היקף נזקיה. הנתבעות חולקות על כל אלה.

2. לאחרונה הצטרפה תובעת נוספת, קופת חולים – שירותי בריאות כללית. אך תביעתה זו הינה תביעת הטבה לגבי תשלומי עבר, ואינה חופפת כלל ועיקר לאינטרס התובעת באשר לפיצוי עבור נזקים עתידיים. לכן אני סבורה שעדיין התובעת היא זו הניצבת, בזירה זו, מול הנתבעות.

התובעת מימנה והגישה חוות דעת באשר לנכות האורטופדית. הנתבעות מצידן הגישו חוות דעת אורטופדית – נגדית. בנוסף הגישו חוות דעת מומחה בתחום הפנימי. לדעת המומחה, פרופ' טישלר, תוחלת חייה של התובעת מתקצרת עקב תחלואה של סכרת ויתר לחץ דם.

3. התובעת עותרת למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפנימי. לטענתה ידה אינה משגת לממן חוות דעת בתחום זה. הנתבעות מתנגדות ולבקשה ועמדות על כך שהתובעת תגיש חוות דעת מטעמה ותממן אותה.

וזו החלטתי:

היעדר יכולת כלכלית

4. התובעת הראתה ככל הנדרש לשלב זה, שאין לה יכולת כלכלית לממן חוות דעת נוספת. מסקנה זו מבוססת לא רק על תצהירה אלא על האסמכתאות שצורפו אליו.

שאלת הרלוונטיות

5. אין זה נדיר שאדם כבן 79 יהיה חשוף לתחלואה כללית ואין זה נדיר שבמידה זו או אחרת, ובלי להביע דעה בשאלה רפואית – מובהקת זו, עלולה תחלואה זו לבסס נתונים שיצביעו, חלילה , על קיצור תוחלת חיים, כמובן, במישור הסטטיסט בלבד. יחד עם זאת, השלכות הנתונים נטועות במישור הערכת הנזק ו"תיכנסנה לפעולה" וככל שתוטל אחריות על הנתבעות. לכן יש לבחון תחילה את סיכויי התובעת להוכיח אחריות.

מידת השכנוע

6. המבחן הפסיקתי מקל עם הניזוק. די בכך שיראה שהתביעה אינה מופרכת ויש בה ממש, אפילו מבוססת עילת התביעה על רשלנות רפואית. בית המשפט הסתפק בפער בין מצבו של חולה לפני לבין מצבו אחרי שקיבל טיפול רפואי ובטרם הוגשה לבית המשפט חוות דעת לעניין הרשלנות הנטענת [המשנה לנשיאה השופט ריבלין ברע"א 8898/10 אלישע בע"מ נ' זובידאת, פורסם בנבו]. במקום אחר נפסק שדי לו לניזוק להראות שבפיו טענה ראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה, כמו המבחן המקובל לצורך המצאת כתב תביעה אל מחוץ לתחום השיפוט [השופט זילברטל ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין נ' עיזבון אייזנבך, פורסם בנבו ]. התפיסה לפיה אין לפטור ניזוק מהגשת חוות דעת מטעמו ואין למנות מומחה מטעם בית המשפט, כל עוד לא נקבעה חבות הנתבע, נדחתה.

7. הדברים פשוטים יותר במקרה שלפניי. המחלוקת אינה ממוקמת במישור האחריות, אלא במישור הנזק בלבד. אמנם התובעת עתרה לפיצוי עד סוף תוחלת חיים, בהינתן הסטטיסטיקה המקובלת. הנתבעות הן אלו מחלוקת בנוגע למשכה של תוחלת החיים. לו הייתה עילת התביעה נטועה בזירה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, ובהיעדר נתונים משמעותיים, או "ראיה לכאורה" המבססים את טענתה, סביר שמימון הביניים של שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, היה מוטל על הנתבעת. איני רואה הבדל, לענייננו, בהינתן מחלוקת על עצם האחריות.

אני מקבלת את בקשת התובעת.

החלטתי למנות את פרופ' יונתן שרעבי מבי"ח תל השומר כמומחה מטעם בית המשפט.

המומחה יבדוק את התובעת ויחווה דעתו בנוגע לקיצור תחולת חייה עקב נתוניה שאינם נובעים מהתאונה נשוא התביעה.

הנתבעות תישאנה בשכר טרחתו של המומחה, ב – 2 חלקים שווים, בסך של 6,000 ₪ + המע"מ כחוק.

המומחה יבדוק את התובעת רק לאחר לתשלום מלוא שכר טרחתו.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ד, 02 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.